רכב PHEV

לחיצה קלה על מתג או רבע סיבוב של מפתח והמכונה המופלאה הזו שנמצאת איתנו כמעט 140 שנה מוכנה ודרוכה להסיע אתכם אל הנקודה הבאה – מקום העבודה, החוג של הילד, חוף הים או סתם טיול מהנה אל כבישים מסולסלים. אבל איזו יחידת כוח נמצאת שם כדי להניע את הכל? מאיפה היא מקבלת את האנרגיה שלה ואיך היא עושה זאת? לשאלות האלה יש מספר תשובות וזה הזמן לעמוד על כולן.

 

 

מנוע חשמלי

נכון להיום, הינע חשמלי נחשב לשיטת ההנעה המתקדמת ביותר. במקום תהליך כימי של יצירת אנרגיה משריפת דלקים, יוצר התנועה הוא מנוע חשמלי ומקור כוחו יהיה לרוב מצוי בסוללה המותקנת ברכב. ההינע החשמלי אשר נמצא בקצה פירמידת מערכות ההינע נהנה מיתרונות עצומים לעומת שאר יחידות ההינע – הוא שקט להפליא, כוחו רב בזכות ניצולת גבוהה ביותר (כ-95 אחוז מהאנרגיה הנכנסת אליו מתורגמת לתנועה) ולכן הוא גם לא מייצר חום כמעט בכלל, הוא גמיש ביותר בזכות העובדה שמנוע חשמלי מפיק את כל המומנט כבר מהסל"ד הראשון וממדיו זעירים ממש – הוא אינו זקוק למערכות נלוות מורכבות במיוחד ולכן פשוט מאוד בהפעלתו ובמניעת אבדני כוח. את הכוח הוא מקבל כאמור מהסוללה המותקנת ברכב, וגודלה הוא זה שיקבע לרוב את טווח הנסיעה בין טעינות. הטעינה עצמה נעשית במספר אופנים, כמו עמדת טעינה ביתית, ציבורית וכמובן עמדה מהירה ואף באמצעות רגנרציה של אנרגיית הבלימה של הרכב. בזכות כל אלה, מנוע חשמלי נחשב לידידותי ביותר לסביבה, שכן אינו פולט כלל מזהמים במהלך עבודתו וביצועיו לרוב טובים יותר ממנועי בערה פנימית מקבילים.

 

PHEV – פלאג אין היבריד

מתחת לרכב החשמלי הטהור בשרשרת האבולוציה נמצאת יחידת ההנעה PHEV – פלאג אין היבריד. ובעברית, רכב עם הינע היברידי נטען. רכב שמצויד ביחידת כוח זו, למעשה משלב בין הינע בערה פנימית (לרוב בנזין) עם מנוע חשמלי שמקבל את כוחו מסוללה בגודל קטן או בינוני. מטרתו של רכב זה, לייצר צריכת דלק נמוכה ככל הניתן עד אפסית בזכות היכולת של בעלי הרכב לטעון את הסוללה בדומה לרכב חשמלי טהור מעמדת טעינה, ולהשתמש באנרגיה זו לנסיעה למשך כמה עשרות קילומטרים על טהרת החשמל או לשם יצירת צריכת דלק נמוכה במיוחד בזכות הסיוע החשמלי למנוע הבערה הפנימית. כלי רכב זה למעשה משלב את כוחם של שני המנועים (בערה פנימית וחשמל) כדי להפיק את המיטב מכל העולמות – טווח נסיעה גדול ללא תלות מוחשית בזמינות עמדות טעינה על ציר הנסיעה. אולם, במידה ורכב זה לא טוען את הסוללה במהלך נסיעות ארוכות, אין ביכולתו לנצל את התועלת החשמלית בהפחתת צריכת הדלק.

 

מנוע היברידי

מיד עם התעוררות הצורך להפחית פליטות מזהמים ממנועי בערה פנימית, נולד הרעיון לשלב את שתי שיטות ההינע יחד – מבוססת דלק וחשמל. במקרה זה, בו מנוע הבערה הפנימית הוא קונבנציונלי לחלוטין, אליו מוצמד מנוע עזר חשמלי שתפקידו להפחית עומס בתנאים מסוימים ממנוע הבערה. למשל, בזמן התחלת נסיעה והאצה. ברגעים אלה, המנוע החשמלי מוסיף כוח וגמישות לפעולת מנוע הבערה בפנימית ולמעשה חוסך ממנו מאמץ אשר מגדיל את צריכת הדלק ופליטת המזהמים. כאשר המכונית משייטת, ההינע החשמלי פוסק או עובר למצב של אגירת אנרגיה (גם בבלימה) בהמתנה להתערבות נוספת לשם סיוע בהאצה. ברכב זה, הסוללה המותקנת לרוב קטנה מאוד ומספיקה לנסיעה על טהרת החשמל לטווח קצר מאוד או לסיוע נקודתי בלבד למנוע הבערה הפנימית ואינה יכולה להיטעם חיצונית מעמדת טעינה.

 

מנוע בערה פנימית

מאז הומצא כמעט לפני 140 שנים, מנועי הבערה הפנימית נעזרים באותה נוסחה בסיסית של שריפת דלקים (פוסיליים) בעירוב עם אוויר כדי לייצר אנרגיה ותנועה. ישנם שלושה דלקים עיקריים (מבוססי נפט) המשמשים את עולם התחבורה – בנזין, סולר וגז ולכל אחד מהם שיטה מעט שונה בתהליך השריפה והפקת האנרגיה ומכך גם תועלות שונות. מנועי הבנזין נחשבים לחזקים בהספק, בעלי יכולת לעבוד בסל"ד גבוה וגם עשויים לרוב להיות שקטים וחלקים יותר, בעוד מנועי דיזל נחשבים לפשוטים יותר מהבחינה הטכנית, גמישים, עתירי מומנט, אך עשויים להיות מעט יותר רועשים ורועדים בשל אופי פעולתם. מנועים העובדים על גז (גפ"מ או טבעי) נחשבים לנקיים יותר מבחינת פליטות המזהמים, אך בסופו של דבר, כל מנועים אלה מייצרים פליטה של גזים מזיקים לסביבה ולכן השימוש בהם נמצא בשנים האחרונות תחת פיקוח קפדני והם צפויים להיות מוחלפים במערכות הינע חשמליות ידידותיות בהרבה לסביבה.

מעבר לאזור ראשי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + z